1גבי כריתות. פי׳ ששנינו שהיולדת סנדל חייב קרבן יולדת.2מכרך כריך ליה לולד אפלגי' פי׳ כי ראשו של ולד הוא כנגד טבורו של סנדל וא״ת א״כ היאך סטר את פניו וי״ל כי אחר שסטר נשתרבב למטה עכשו בשעת לדה.3דסנדל קדים. פי׳ וכגון שנתגיירה וטבלה בנתים כי היתה עומדת בנהר לטבול ויצא הראשון קודם גמר טבילתה.4ולד דאית ביה חיותא. מדנפק רובא דרישא הוי כילוד סנדל עד דנפק רוביה זו גר׳ רש״י ז״ל ועד דנפיק רובא דגופא קאמר ואתיא כשמואל דאמר התם שאין הראש פוטר בנפלים וה״ק עליו בתוס׳ דהא איתותב שמואל התם והיכי נקטי׳ סוגייא להדיא דלא כהלכתא לכך פי׳ לפי גרס׳ דבסנדל הקילו שלא יהא ראשו פוטר ולפום הא אפשר דנפל פוטר ברוב ראשו וזה בכלל מאי דאמר ולד דאית ביה חיותא ויש בו חכמי׳ דגרסי׳ עד דנפיק כוליה ופי׳ עד דנפיק כוליה ראשיה דאע״ג דהראש פוטר בנפלים כוליה ראש בעינן.5כדי שיאחז ויראה לכאן ולכאן. פי׳ והיינו טפח שלם בגודל וא״ת אמאי לא קתני טפח וי״ל משום דא״כ ה״א דאפי׳ לבן אבטיח סגי בטפח בינוני קמ״ל דהכל לפי שהוא אדם וא״ת א״כ היכי מני להאי טפח הכא גבי אידך י״ל משום דסתם אדם בעי טפח בינוני לכל הפחות ואין פוחתין ממנו אפי׳ הוא ננס.6צריך שיוצא מן ההדס טפח. וש״מ דאע״ג דשאר טפחים דלולב והדס טפי קטנים שחסרים שתות כדאמר׳ בדוכתא דהאי טפח יתירה טפח שלם הוא מדמני הכא גבי אידך וכדברי רבי׳ הגדול ז״ל שיהו ברובא מפו׳ בפ׳ העור והרוטב בפי׳ רש״י ז״ל.7בפלוגתא לא קמיירי. ואע״ג דהוי פלוגתא דיחידאה דלית הלכתא כותיה לא אמר טפח אלא מן התנור ולכותל פי׳ הנכון לפי שמעכב התנור מלסמוך לכותל ודוחק את הבית ועומד ליקצץ אבל לצד האחר אפי׳ הוא ארוכה הרבה הוי יד דחזיא להניח שם ככרות.8הכי תניא בת״כ אמר רב יהודה והלא האבן יוצא כל שהוא חבור ולא אמר טפח אלא מן התנור ולכותל ע״כ ופי׳ כל שהוא ואפי׳ ארוך הרבה דאי בפחות מטפח וכל שהוא ממש היכי חזיא להיות יד וכ״ת דכל היכא דבצירא טובא הויא כגופו של תנור הא ליתא דסבר התם משום יד נקט לה דקתני לכם לכל צרכיכם לרבות את הידות מכאן אמר אבן היוצא מן התנור טפח וכו׳ ויש פי׳ אחרים אבל זהו הנכון וזו שיטת רש״י ז״ל.9בדכתיבין קמיירי. וה״ה דיכול למימר כדקאמ׳ בסמוך בקדשים לא קמיירי אלא דהשתא סגי ליה בהא וכן דרך התלמוד.10והא אמר רב אין הולד מתעכב אחר חברו כלום. י״מ דס״ל דאין אשה מעוברת חוזרת ומתעברת דא״כ אמאי לא למשתהה ולית ליה לרב ג׳ נשים משמשות במוך ולית ליה נמי הא דאמר לקמן מעשה ונשתהא ולד אחר חברו וכו׳ ולא מעשה דיהודה וחזקיה בני ר׳ חייא ורבי׳ הגדול הקשה עליה דהא מתני׳ דג׳ נשים להלכתא ולדה נקטי׳ לה בכל דוכתא ועוד האיך אפשר דלית ליה ההיא דיהודה וחזקיה וכי שקורי משקר תלמודא לק׳ למימר דרב לא ידע ליה דהא בני חביבה הוו ויתבי קמי בבי מדרשא ובקי בהן אלא ודאי מודה רב דאשה חוזרת ומתעברת ומיהו כי אתמר אחד מהם סנלד כדאיתא התם ובהא לא איירי הכא וכן כשהאשה מתעברת תאומים בעיבור א׳ פעמים שזה נגמר בשביעי וזה בתשיעי ובכי הא שניהם מתקיימים וכמעשה דיהודה וחזקיה אבל כששניהם נגמרים בחדש אחד אם שניהם בני קיימא אין א׳ מתעכב אחר חברו כלום וכל שהוא מתעכב אינו מפני שהא׳ נפל והא׳ נמוק ויוצא שליא בלא ולד והיינו דרב יהודה דאמר כל ג׳ ימים תולין את השליה כלה מכאן ואילך חוששין לולד אחר ואוקמ׳ בנפלים אבל בבן קיימא א״א שיהא זה קיים וזה נמוק אלא שניהם קיימים ואין משתהה א׳ מהם אחר חברו אליבא דרב ולית ליה הפוכי שמעתא דלקמן דאמר כ״ד לולד דב״ח ירחא א״א.11אשתיק א״ל וכו׳. פי׳ אשתיק ר׳ יצחק ובתר הכי א״ל איהו גופיה דילמא כאן בנפילם וכו'.12א״ל רב יוסף את מפרשת שמעתא דרב מנפשך א״ל רב יצחק בפי׳ אמר וכו׳. והוא דא״ל רב יצחק בלשון דילמא משום דהך בריתא שמע בפי׳ מרב ואידך דלעיל לא שמע אלא חדא ומשמע ליה מסברא דהכי מתרצין באידך בריתא דשמע מרב.13הכי אמר רב אין תולין את השליה אלא בבן קיימא. פי׳ הראשונים כפשוטה בבן קיימא ממש כלו׳ ולד חי וכ״כ בשאלתות רב אחאי גאון ז״ל ונסתייעו מן הירושלמי דאמר שם מפורש שאין השליה פורשת מן הולד עד שגמרי ולפי׳ אין תולין אותה בנפלי׳ וטעם דמילתא משום דבשלמא ולד חי בטלה לשליה ונפיק ליה אלא בנפל היאך יצא ותשאר השליה ומאי דחזייא שמואל לרב יהודה בישות היינו משום דאיהו אמר בכל ג׳ ימים תולין את השליה בנפל כדאיתא לעיל והא כל תלמידיה דרב אמרו משמי׳ דרב דלא כותיה דאפי׳ ביומו אין תולין את השליה בו ולפום גמ׳ דילן זה הפי׳ ק׳ הא רב יצחק בר שמואל דאסהיד דשמע בפי׳ מרב דתולין את השליה בנפל והיכי משוינין ליה טועה גמור מדלא מפ׳ ליה ותלמודא ורב יהודה נמי היכי טעה ולא עוד אלא דשתק הכא כדאמ׳ תלמידי׳ דרב דלא כותיה. ועוד דאמאי סמך רב יוסף אאידך טפי מההיא דרב יהודה דהוה תלמיד מובהק מרב דאפי׳ ספקא דגברי גריס כדאיתא בפ״ק דחולין לכך נראה יותר כפרש״י ז״ל שפי׳ בן קיימא הראוי לברית נשמה לאפוקי ושטו אטום וכיוצא בו וחזייא שמואל לרב יהודה בישות משום דאיהו תלמיד מובהק דרב ולא אמר ניהליה מעולם ובההיא דאמר בעלמא שמעת מילי דבר נפחא ולא אמר לי ואעפ״י שהירושלמי אינו הולך בשיטה זו אנו אין לנו אלא מה שמוכיח תלמוד שלנו.14המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליה עמהם וכו׳ עד הריני מטיל עליה חומר שני ולדות. לכאורה כר״מ רהטא והיינו דלא קתני שתשב לנדה משום שמא אין כאן ולד כלל אלא ודאי ר״מ היא דס״ל דמשום בהמה וחיה ועוף הויא יולדת ודאי ואית לה טוהר ודאי לכל הפחות אלא דספק שליה זו מטיל עליה חומר שני ולדות דלא ידעינן אם היא זכר או נקבה ומיהו ק׳ דא״כ היאך מטיל עליה מחמת שליה חומר ב׳ ולדות דהא אם בהמה חיה ועוף שהפילה נקבה הם אין כאן שום חומר מחמת שליה ואם זכר הן אין כאן מחמת שליה אלא חומר טומאה דנקבה בלחוד ואם הם ספק בר משליה נמי איכא חומר ב׳ ולדות אלא ודאי רבנן היא דלא חיישי לנפל בהמה חיה ועוף כלל ובדין הוא דלימא שתשב לנדה אלא משום דקתני שמא נמוחה וכ׳ הא אדילך דכליא ספקא הוא והיא הנותנת לומר דשמא אין כאן ולד בשליה זו כלל ותשב לנדה ומה שלא תלד השליה באלו שהוא תוך ג׳ ימים משום דקים לה לרבנן משום שאין דרך שלית בהמה חיה ועוף להתערב אחריהן כלום ואפילו במעי בהמה וכ״ש במעי אשה. ודעת מורי נר״ו דמהאי טעם נמי אינה יושבת לנדה דהא ודאי אין שליה זו של אלו כיון שאינה קשורה בהן ובודאי נמוח שפיר של שליה זו ואיידי דקתני שמא נימוחה שלא קתני שמא נימוחה שליה קתני שמא נימוחה שפיר אבל לא שמא הוא אלא ודאי.
